לפני כחודש, יום שישי בבוקר, אני צועד בנחת אל בית הספר של ילדי לפעילות אליה הוזמנתי. כשעברתי סמוך לבית כנסת פתאום ראיתי אנשים יוצאים ממנו אחוזי סערה לכיוון הכביש. חלקם עודם עטופים טלית ומעוטרים בתפילין.
חשבתי על הפיגוע הנורא שהיה בבית הכנסת בהר נוף.
שאלתי בקול סדוק את אחד מהחולפים על פני – "מה קרה??"
אך כנראה שהוא לא שמע אותי והמשיך להגביר את צעדיו.
הרגשתי מבועת ואחוז אימה.
האדם שמיהר בעקבותיו קלט את שהתרחש, השתהה לרגע לידי ואמר לי:
"בדיוק כשסיימנו את התפילה נכנס מישהו ואמר שיש בחוץ שוטר תנועה שמחלק דוחות לכל מי שחונה פה בחוץ באדום לבן.."
"אוי מסכנים" חשבתי לעצמי, ואז, בשבריר שנייה התחלף לי הרגש מפחד איום ונורא לחמלה רכה.
המקרה הזה הזכיר לי שלא האירוע קובע את רגשותינו אלא הפרשנות הפנימית שלנו. כשהוא משתנה, גם הרגש שבא בעקבותיו מתחלף. כך שמה שקובע מה נרגיש כלפי אירוע מסוים אלו המחשבות שיש לנו בראש לגביו.
המחשבות הללו מתנגנות לנו בראש, זה הדיבור הפנימי שלנו.
את מנחם פגשתי כמה ימים לפני מבחן באחד הקורסים הקשים ביותר בתואר, הלחץ שלו הגיע איתו.. מנחם נכנס אלי, היטה את ראשו לאחור, עצם בחוזקה את עיניו לאחר שהתיישב על הכיסא ושחרר אוףףף ארוך
כשחקרנו את המחשבות שלו לכדנו משפט שעובר לו בראש:
"הבחינה הזו היא קריטית, הכל תלוי בה" במהלך השיחה הוא שם לב שלא הבחינה היא זו שמלחיצה אותו אלא מה שהוא חושב עליה..
לאחר תהליך כיוון הוא בחר להחליף את המשפט לכמה חלופות שהוא ראה שהן אמיתיות בעיניו לא פחות:
"הבחינה הזו היא בסך הכל אחת מתוך הרבה בחינות"
"גם את הציון שלה ניתן לשפר"
"אני מתכונן הכי טוב שאני יכול וה' יעשה הטוב בעיניו"
החיוך הקט שהתפשט על פניו כשביקשתי ממנו לחזור שוב ושוב על המשפטים סימן לי שמשהו מתחושת הלחץ התחלף בדריכות בריאה וחיובית. הוא אמנם סטודנט להנדסה אבל אמר לי שהוא בהחלט נהנה ללמוד איתי משפטים..
איך זה אצלך?
אני מציע שתתבונן בכך שהמשפט "אני גרוע, אני הולך להיכשל"(=פחד משתק) פוגע בך. וכדאי לאמץ את "יש שאלות שאני יודע" או "אני אוהב את עצמי כמו שאני" (=נינוחות)
ו"אני חייב להצליח" (=לחץ נורא) אינו יותר נכון מ"אעשה הכי טוב שאני יכול ואני מקווה להצליח. ואם לא, אמצא בעז"ה דרכים להשתפר". (=רוגע)
האמונה הזו דורשת אימון. היא לא מגיעה מעצמה ולא מדובר על החלפה טכנית, מהירה ומיידית של הקול הפנימי. מה גם שזה מאוד משתנה מאדם לאדם וכל אחד צריך למצא את המשפט שמדוייק לגביו ולא בהכרח לפי הדוגמאות לעיל.
כשבעל התניא היה במאסר איימו עליו באקדח אך הוא היה נינוח ושליו. הוא אמר לחוקר (בערך בלשון זו) לך יש עולם אחד והרבה אלוהים, אך לי יש 2 עולמות ואלוקים אחד, לכן אני לא מפחד.
ובאמת אם אדם מאמין שהכל לטובתו הגמורה ובהשגחה מדוייקת הוא יהיה רגוע יותר. אך האמונה הזו נבנית אט אט, ונדרש להתאמן עליה שוב ושוב ולהתבונן דרכה במצבי החיים השונים.
אני משתדל להתבונן בכך שהאנשים החשובים לי באמת אוהבים אותי וימשיכו בכך לנצח גם ברגעים הפחות מוצלחים שלי.
ושהרגעים שנראים לי כפחות מוצלחים עוד יתבררו כמקפיצה אדירה להמשך הדרך.
נועם קדושים
מנחה סטודנטים להישגים גבוהים בלימודים, בנחת.